דברי שופטי העליון היום במסגרת הדיון בחוק הנבצרות, לפיהם גם חוקי יסוד כפופים לביקורת בית המשפט, הביאו אותי למסקנה שהדמוקרטיה מתה, תהא אשר תהא תוצאת הדיון.

לא נעלם מכל מתבונן ישראלי שמעורה בנעשה במדינה, מי אלה שחשים הזדהות עם המדינה היהודית ותורמים לביטחונה, ומדברים בעדה בכל פורום בארץ ובחו"ל; ומנגד, מי חורש לה רעות וצרות. ההצבעה בעד החוק איננה בשום פנים הצבעה נגד בעלי ברית וותיקים שמוסיפים כבוד וכוח למדינה ומאבקה להישרדות וצמיחה. בנימה מבודחת, אומר, לא הבעתי איבה לכלל הנשים כשבחרתי באשתי.

מנהיגי המדינה לא צריכים להתנצל שחוקקו חוק שתכליתו להשתית את המדינה באופן בלעדי על הלאומיות היהודית בארץ ישראל. השמים לא נפלו, הבשורה בכפלי התקומה הפלאית תשודר בגאון, וקיבוץ גלויות יקרין את ייחודו של עם ישראל בשובו הביתה. החוק הוא סיבה לחגיגה, לא פילוג או השמצה כפי שגורמים משמאל ומרכז המיטו על מעשה החקיקה ב-29 ביולי השנה.

את תפקידו המסורתי של הימין קיצוני כמעורר פרובוקציות, תפס בימים האחרונים דווקא השמאל הרדיקלי: "תגובתו חושפת את חוסר היושר האינטלקטואלי המאפיין אותו. היושר להכיר במציאות התרבותית במזרח התיכון ובמאפייני הכוחות הפועלים בזירה"

הבה נצייר לעצמנו תסריט דמיוני שבו היינו מציעים למדינות במערב לוותר על שטחי מולדת המהווים מוקדי סכסוך לאומי, במטרה לשפר את מצבן הביטחוני.

הישענות על מערכת הצדקות "רציונליות" ביטחוניות היא בעייתית ומסוכנת לעתיד מדינת ישראל, הן ביטחונית והן לאומית. היא שומטת את הקרקע מתחת לצידקת טענתנו לבעלות היסטורית על הארץ, ובאופן פרדקוסלי דווקא היא פותחת פתח לסכנות ביטחוניות גדולות.

הגיע הזמן לבדוק מקרוב את הרעיון ההרסני הזה, להקים לערבים מדינה-"אינסטנט", שתהיה ריבונית לכל דבר כמו צרפת, כמו ישראל, וגם גבולותיה יהיו מוגדרים, וכל מה שיהיה בה 'זמני' זו רק ההבטחה שהגבולות האלה עוד יגדלו על חשבון המולדת היהודית.

הידעתם, שכיום אין בכל כדור הארץ חוץ מן הקוטב הדרומי סנטימטר אדמה אחד שאינו תחת ריבונות כלשהיא, זולת...יהודה ושומרון?

כך ייצא, חלילה, שמה שהעם היהודי לא עשה מעולם בכל שנות חוסר האונים שלו בגולה, הוא יעשה לעצמו עכשיו, בארצו ובשיא כוחו: הוא יעביר את זכותו לארץ לעם זר.

השערות סומרות כאשר מביאים בחשבון עוד שיקול אחד: מן השמים רצו, כנראה, שהשטח האחרון עלי אדמות שאין לו ריבון יהיה דווקא ליבה ההיסטורי של ארץ ישראל.

פסגה מרובעת בירדן - ארה"ב, ירדן, הרש'פ וישראל, להשיק שיחות להקמת מדינה פלסטינית במערב א"י, כן או לא תהיה לבסוף, אבל אנחנו ליתר ביטחון הכנו תסריט לפסגה אלטרנטיבית.

בתחילה האיצו בנו למהר ולחתום על הנסיגה ממולדתנו, כדי שלא נחמיץ חלילה את השלום. מנטרת הזמן הפועל נגדנו היתה קשורה למנטרה אחרת, האם-אמא של המנטרות: "שטחים תמורת שלום". רצו לומר לנו שאם לא נמהר, הערבים עוד יתחרטו וחס וחלילה נאחר את רכבת השלום. למה? כי כל הקלפים בידיהם, ולעם ישראל המסכן – אין קלפים! אנחנו חלשים, מעטים, חסרי שטחי אדמה נרחבים ואוצרות טבע וכל קיומנו כאן תלוי בחסדי זרים, שאם יפנו לנו עורף נהיה אבודים: תסמונת "תולעת יעקוב". הגישה הזאת היא חסרת שחר כי יסודה בהנחה הילדותית שהמעצמות, או הערבים, מחלקים סוכריות תמורת 'התנהגות טובה'.

Dear Hebrew Readers,

How about One State Solution? Have you ever given it some thought as another option to the bankrupt Two States Solution?